לילה לבן מליסבון לסינאש. והופעת "פאדו" מרגשת.

נחתנו בליסבון בסביבות חצות הלילה. תחילת האביב אך מזג האוויר כבר נעים, מחוץ לשדה אנו עומדים בתור לקבלת הרכב, עם עוד ישראלים ועד מהרה יוצאים לדרכנו, תכננו לילה לבן, את ליסבון אנחנו זוכרים מטיול קודם לפני כ10 שנים. אנו מזהים את פארק אדוארדו, נוסעים בשדרות "ליברטטה", מדי פעם נגלית המצודה מעל רובע "אלפאמה" שבפעם הקודמת אהבנו לטייל בו. חונים מאחורי מרכז קניות ,אנחנו בבאיה והולכים לכיכר הגדולה, שמול העיר "החדשה" שנבנתה לאחר רעידת האדמה הגדולה.

השעה 2 בלילה אך חשמליות מסוימות עדיין פעילות. גם הזונות של ליסבון כנראה פעילות, הן מסתובבות ברחובות הקטנים וסביב "קיוסקים" שעדיין פתוחים בשעה זו. רובן אפריקאיות בנראה מאנגולה . אך גם ברזילאיות, ואסיתיות זכר לגדולת האימפריה ותפארת העבר. אנחנו יושבים בתוך הקהל המעניין הזה השעה כבר אחרי 3, בלילה ואוכלים שני" סנדוויצים" גדולים מלאי כל טוב שקנינו בפתח סופרמרקט פתוח כל הלילה שגילינו בפינת הכיכר, חוזרים אל האווירה המיוחדת של הארץ הזו, מין איפוק ,קצת בלתי מובן, כל כך שונה מהאווירה המוחצנת של השכנים מאנדלוסיה ונזכרים שהם מאד מסויגים משכניהם הספרדים כמאמר הפתגם הפורטוגזי :"לא גשם, ולא שום דבר טוב אחר –אינו בא מספרד". בשעה 4 לערך אנו יוצאים דרומה לכיוון "סטובל" ומופתעים למצוא את עצמו על הגשר הענק החדש על נהר ה"טזו" שרוחבו כאן כ20 קמ, מסטובל אנחנו רוצים לעבור במעבורת אל רצועת החולות שמדרום, במפה מסויימת ראינו שישנה מעבורת המקצרת את הדרך לסינאש שאליה רצינו להגיע באור ראשון.

סטובל מתגלה כעיר עם מבנים מרשימים, אין איש ברחובות על השילוט אנו נוסעים לכיוון נמל המעבורות אך באופן מפתיע אנו נתקלים במחסום משטרתי, מספר ניידות ופעילות בלתי מובנת, השוטרים מסמנים חזור! בלא כל הסבר אנו חוזרים אל העיר, וכיוון שאנו כבר עייפים מאד "תופסים " נמנום במכונית בחניה ליד תחנת דלק מקרית. כשהתעוררנו כבר הבחנו באור ראשון של בוקר חדש. מכינים קפה של בוקר(תמיד אנחנו מצוידים בגזיה וכלים אלמנטריים)ויוצאים לדרך אנו לומדים את המסלול הבלתי מתוכנן, צריך להקיף את המפרץ העמוק של סטובל וגם אזור ביצות הצמוד איליו, ואכן אנו מוצאים עצמנו באזור חדש , גבעי, עצי אורן שחורי גזע מתחלפים ביערות של עצי "אלון השעם" שגזעיו האדומים הקלופים בוהקים ויוצרים מראה מיוחד "מיסטי " כמעט. באזור דרכים צרות ומפותלות, חוות לגידול בקר ומעט מאד אוכלוסיה. מדרימים לסינאש. את העיירה הזו בחרנו בשל סימוני המפה בלבד, עיר נמל, על חוף האוקיינוס, סימון של מצודה מול הנמל והעיקר אינה מסומנת כאתר תיירות, כבר קצת התעייפנו מאתרים לתיירים, עם מסחטות אופייניות מסעדות עם אוכל גרוע, מזכרות חסרות טעם בדרך כלל, ואופי בין לאומי שאינו מבליט את המיוחד, ואכן סינאש מתגלה כעיר נמל נעימה על גבעה ומצוק,"כבו –דה סינאש, מרכז העיר עם בתים עתיקים בסגנון הקולוניאלי .ומעל הנמל צוק ועליו מצודה מרשימה. ,היינו עייפים מאד, מצאנו מלון קטן ונקי ,שגם הסכים לפנות לנו חדר לפני הצהרים בלא תוספת תשלום.

 "נפלנו" לשינה אמיתית, עוקפת ארוחת צהרים, ועם ערב יצאנו לטייל בעירה, כאשר המצודה מושכת אותנו אליה. קירות המצודה עבים ומוצקים, בפינותיה מגדלי תצפית מרשימים, אנו נכנסים בפתח ,ומגלים שפנים המצודה הוא משטח ריק ממבנים אך ממוקם בו אוהל ענק, ומתוכו בוקעים קולות של התקנת מערכת לאירוע, מציצים פנימה ואכן ניצבת בו במה ,ומאות כסאות פשוטים, ואנשים טורחים , מקשטים ומכונים עוצמות קול. זוג מבוגרים (בני גילנו כנראה) מתגלה כתיירים הולנדיים, המצטרפים אלינו לסיור במגדלי המצודה, הם כבר התענינו מה קורה כאן ומסתבר שתערך כאן בעוד שעתיים עצרת גדולה ליום האישה הבינלאומי, ויבואו אנשים רבים, הם הוזמנו להיצטרף ויראו לנו ממי לבקש רשות, ואכן קיבלנו הזמנה "רשמית" להיות אורחי האירוע. בינתיים אנחנו חוזרים לטייל בעירה. עוברות שעתיים אנו חוזרים אל המצודה, מאות אנשים כנראה מכפרי הסביבה עולים איתנו אל הכניסה, אנשים פשוטים במיטב מלבושיהם , נשים רבות בכל הגילים, התלהבות מיוחדת אנו מגלים אצל נציגי המפלגה הקומוניסטית, שכנראה כאן בערי השדה עדיין מורגשת מאד.

 (אנחנו שמסתובבים הרבה בארצות הבלקן, ומזרח אירופה קצת מגחכחים, לו ראו את המציאות שהקומוניסטים יצרו שם הייתה התלהבותם כנראה קצת מצוננת! האוהל הענק מתמלא המהירות, הנשים מביאות איתן בסלים קלועים כל טוב, מנקניקיות ועד דברי מאפה ועוגות (לעזאזל מה עושים עם הסוכרת !) וכולם משדלים אותנו לטעום, כך שנפתרה בעיית ארוחת הערב. האירוע מתחיל, נאומים כרגיל, מייגע כשלא מבינים אף מילה, גם הקהל אינו נראה נלהב להקשיב. ואז עולה על הבמה אישה קטנה, לבושה כולה בשחור, ואתה שני נגנים בכלי פריטה, ופותחת בשירי "פאדו" הבלוז הפורטוגלי שמקורו בשירי געגועים של מלחים, אך הפך לסמל פורטוגלי מובהק. האשה הקטנה הזו משדרת עוצמה שמרגשת את הקהל שאינו נותן לה לרדת גם לאחר שעה ארוכה. השירה סוחפת גם אותנו, וכשחזרנו למלון, עדיין היינו ברושם ההופעה המרגשת ,חיפשנו גם בהמשך הטיול הופעות שכאלה, אך לא מצאנו בעוצמה שכזאת. היה מאד כדאי להגיע לסינאש! איציק וגלית זמיר (הטיול נערך באביב 2005 ) ראו גם כתבה על סלוניקי של גלית זמיר.

הזמינו מלון בליסבון דרכנו בהנחה וללא עמלות הזמנה או עמלות במקרה של ביטול.
ראו עוד מאמרים בנושא מוסיקה : מוסיקה יוונית ראו גם אתונה ראו גם ברצלונה